מצודת דוד על תהילים ע״א

1 בך. על כי חסיתי בך מהראוי שאל אבוש לעולם:

2 בצדקתך. ולא לפי גמול המעשה:

3 הטה וגו׳‎. להאזין תפלתי:

4 לצור מעון. להיות דומה לצור העשוי בו מקום מדור המוכן לבוא בו תמיד להסתר:

5 צוית. הלא מעולם צוית למלאכיך להושיעני כי אתה לי למעוז כסלע ומצודה מימות עולם לזה גם עתה אל תרף ידך:

6 אתה תקותי. אליך אקוה ואתה לי למבטח מנעורי:

7 מבטן. מעת צאתי מבטן אמי:

8 אתה גוזי. אתה הוצאתני מרחם אמי ולזה תמיד מהלל פי הוא בך:

9 כמופת. עם כי הייתי כמופת לרבים ר״‎ל הצרות הבאות עלי המה היו לאות ולמופת להפחיד בני אדם שלא יחטאו שבל יקרה להם כמקרי:

10 ואתה מחסי עוז. אבל אתה מחסי עוז ולא כלו אותי הצרות ההמה:

11 ימלא פי. ובעבור זה ימלא וכו׳‎:

12 כל היום. מוסב על ימלא פי לומר כל היום ימלא פי לספר תפארתך:

13 לעת זקנה. לבל יאמרו כל מה שנתחזקתי לשעבר היה בכח ידי ולא ה׳‎ פעל כל זאת ולזה לא נשאר בחזקי בעת הזקנה כי תש כחי:

14 לאמר. כה יאמרו אלהים עזבו ר״‎ל נעזב הוא אל המקרה ולזה רדפוהו כי אין לו מציל לא בכח יד ה׳‎ ולא בכח ידו כי מעתה תש כוחו:

15 אלהים. לזה אתה אלהים אל תרחק ממני אם כחי כלה הלא ידך לא תקצר:

16 יבושו. אז יבושו בראותם כי ה׳‎ עמדי:

17 יכלו. לא יוסיפו להשטין עוד בראותם כי לא יועילו:

18 יעטו. יהיו מסובבים בכלימה כהלבוש הזה המעטף גוף האדם מסביב:

19 ואני תמיד איחל. על כי ידעתי אשר תמלא תוחלתי:

20 על כל תהלתך. אשר הללתיך מאז אוסיף עוד:

21 כי לא ידעתי ספורות. לא ידעתי מספר ידוע לתשועתך לומר אגמור לספר כולם ואחדל כי אין להם מספר ולכן אספר כל היום:

22 אבוא. בכל מקום בואי הנה אבוא בעזר גבורות ה׳‎ ולזה אזכיר לבד צדקתך הואיל ואין לי עזר כ״‎א ממך:

23 למדתני. נתתי לי בינה מנעורי להכיר נפלאותיך ומאז ועד הנה אספרם:

24 עד אגיד. ר״‎ל בכדי שאוכל להגיד ולהראות בעצמי כח זרועך להדור ההוא למען יודע גבורתך לכל הדורות הבאים כי האבות יספרו לבניהם:

25 וצדקתך. אף אגיד לומר הצדקה אשר עשית עמדי גברה למעלה עד מרום ולא בגמול עשית מה שעשית:

26 אלהים. ר״‎ל כי אלהים אתה בעל היכולת ומי כמוך למחות בידך:

27 אשר הראיתני. הצרות הבאות עלי הנה אתה הראתני אותם ומידך באו ואין ביד מי למנעם וגם אתה תשוב תחייני ואין ביד מי למחות:

28 תרב. לא הצלה בלבד כ״‎א עוד תרבה גדולתי ולזה תסובב לי נחמה על הצרות אשר עברו עלי:

29 גם אני. כמו שתרבה גדולתי כן ארבה גם אני להודות בנבל על אמתך ולזמר בכנור:

30 תרננה שפתי. בחתוך הדבור כי בפה אזמר לך:

31 ונפשי. גם נפשי אשר פדית תרנן גם היא כפי רוחניותה:

32 צדקתך. לומר מה שעשית הוא בצדקה ולא בגמול:

33 כי יבושו. בראותם כי עוד הרבית גדולתי נוסף על הצלת הרעה ובעבור זאת אספר צדקתך כל היום: